התובעים התגוררו, במועדים הרלבנטיים לתביעה, בקומה ראשונה של מבנה ברחוב אלתורי בירושלים. בקומה השניה של המבנה מתנהל בית ספר יסודי ממלכתי לבנות, המופעל על ידי הנתבעת. לטענת התובעים, צינור הביוב של בית הספר התפוצץ ביום 14.2.11 וגרם נזקים חמורים בביתם אותם הם תובעים מן הנתבעת בתביעה זו. התביעה היא על סך של 75,000 ש"ח הנובעים מנזק למבנה ולציוד בסך 38,040 ש"ח (לפי חוו"ד שמאי) שכר השמאי בסך 2,320 ש"ח ו- 36,640 ש"ח נזק כללי.
הנתבעת מכחישה את האירוע , את אחריותה לו ואת הנזקים הנטענים ולצורך כך אף המציאה חוו"ד שמאי מצידה וכן שלחה הודעה לצד ג' (שתוקנה מס' פעמים) נגד הצד השלישי 1 אשר שימש לטענתה קבלן שרברבות מטעם העיריה והנזק הנטען נגרם כתוצאה מעבודות שרברבות שביצע הצד השלישי בבית הספר. ההודעה לצד ג' נשלחה גם נגד צד ג' 2 שהיא חברת הביטוח אשר ביטחה את צד ג' 1.
צדדי ג' טענו בכתב הגנתם כי ביום 14.2.11 הם לא ביצעו כל עבודה בבית הספר. אמנם בוצעה על ידם עבודה ביום 13.2.11 שכללה התקנת מעצורים למניעת טריקת הדלתות. אמנם במהלך עבודה זו ניזוק בטעות צינור מים שפירים אך הוא תוקן באותו יום ולא הוא אשר גרם את הנזקים הנטענים בתביעה. לטענת צדדי ג' , על פי החוזה שבין צד ג' 1 לעיריה ועל פי פוליסת הביטוח של צד ג' 1 אצל צד ג' 2 אחריותם של צדדי ג' הינה רק במקרים בהם רשלנותם גרמה לנזק. אין להם אחריות לרשלנות של הנתבעת באחזקת צנרת הביוב.
העידו בפני מטעם התובעים, התובע והשמאי, מטעם הנתבעת מי שהיה במועדים הרלבנטיים מפקח עבודה ובטיחות בבתי הספר באזור דרום מזרח ירושלים וכן השמאי ומטעם צד ג' העובד שביצע את עבודות התיקון המעצורים לדלתות וכן המעביד שלו.
מעדותו של השמאי מטעם התובע עולה כי אין ודאות שמדובר בצינור ביוב שגרם להצפה בבית התובעים. בדירה היה ריח לא טבעי אבל לא ריח של ביוב. השמאי לא בדק את מקור הנזק אלא רק העריך את הנזקים שהוצגו בפניו בדירת התובעים. מדובר בדירה שהתובעים שכרו ממאן דהוא והשמאי ראה את הסכם השכירות. המחירים של הציוד שנפגע נקבעו על ידו תוך התייעצות במומחים לענין. הוא ראה שהמים מגיעים מהתקרה ומהדפנות אך לא נכנס לבית הספר ואינו יודע היכן ממוקמים השירותים בבית הספר.
התובע העיד כי הוא שכר את המבנה מאותו אדם שהשכיר לנתבעת את הקומה העליונה. הוא הגיע לדירה וראה את הבית נודף מים. הוא הזמין את מנהלת בית הספר והשומר שראו את הנזקים ואת ההצפה וכן הוא עלה לבית הספר וראה שבוצעו בדיוק מעל דירתו בחדרי השירותים עבודות שפגעו בצינורות המים והביוב. הוא צילם את ביצוע העבודות לתיקון אותם צינורות. לטענתו המים הפסיקו לטפטף לדירתו רק בחלוף 3 ימים מביצוע התיקונים.
מר עטוף געברי שהיה, כאמור, מפקח עבודה ובטיחות בבית הספר בדרום מזרח ירושלים העיד כי הוא קיבל טלפון ממנהלת בית הספר ובו נאמר שיש הצפה אצל השכן שגר מתחת לבית הספר הוא התקשר למנהל צד ג' על מנת שיטפל מיידית בענין ולפי מה שהוא הבין הענין טופל על ידו. לדבריו, הוא הבין שהנזילה היא תוצאה של קידוח שבוצע ברצפה לצורך התקנת המעצורים ואשר במסגרתו נקדח חור בצינור מים (לא צינור ביוב). לדבריו, לא בוצעו עבודות נוספות באותה עת בבית הספר ולא היו טענות על ליקויים בצנרת המים או הביוב של בית הספר. בחקירתו הנגדית התברר שהוא לא ביקר במבנה בעת האירוע ועדותו על מה שקרה נובעת מהידע שלו ומתמונות שראה.
מר שושני, שהפעיל את העובד שביצע את התקנת המעצורים מטעם צד ג', העיד כי בוצעו ביום 14.2.11 עבודות להתקנות מעצורים הפועל ביצע את העבודה והודיע לו כשסיים . בחלוף כשעתיים הוא קיבל טלפון ובו הודעה שיש נזילת מים אצל השכן. הוא פנה לעובד שהגיע למקום בחלוף כשעה עד שעה וחצי נוספים. לדבריו, מדובר בחור קטן שנוצר בצינור שאין בו לחץ מים והעובד אפילו לא היה צריך לסגור את הברז הראשי בזמן תיקון הצינור. לאחר שהעובד סיים לתקן את החור שעשה בצינור הוא התבקש על ידי אב הבית לעזור לו למצוא באיזור השירותים את מקור הדליפה לבית השכן אך הם לא מצאו דבר. בחקירתו הנגדית התברר שהוא לא הגיע למקום. לדבריו, כנראה הנזק נגרם כתוצאה מצינור ביוב שהתבלה אך התברר שמדובר בעדות כבושה שלא נטענה על ידו כאשר היה בפגישה בעיריה בענין זה. מכל מקום כאמור, העד לא ראה את הנזק ואת המקור לו ועדותו בענין זה היא לפי מה שהוא מתאר לעצמו (עמוד 15 שורה 13).
העובד שהתקין את המעצורים מר פייסל עטון העיד כי הרכיב את המעצורים ולצורך כך קדח בריצפה. לאחר 4 שעות מסיום העבודה הוא קיבל טלפון שיש הצפה של ביוב הוא חיפש עם אב הבית את המקור לנזילה אך לא מצא נזילת ביוב. הם גילו שבמסגרת הקידוחים הוא פגע בצינור אבל לדבריו כמויות המים שהוא ראה אצל התובעים לא נגרמו כתוצאה מחור זה. כאמור, הוא לא מצא מקור אחר שממנו היו יכולים להגיע כמויות כאלה של מים.
השמאי מטעם הנתבעת נחקר אף הוא, את שמאותו הוא עשה בחלוף כ- 8 חודשים מיום האירוע והוא הסתמך בעריכת חוות הדעת על חוות דעתו של השמאי מטעם התובע ועל ביקור במקום ותחקור של מי שראה את האירוע. לדבריו, מדובר במים שחדרו רק לחדר השינה ולא בכמויות שנטענו על ידי התובע. זאת הוא יודע משום שלא היו על הקירות סימנים למים בגובה 10 ס"מ כפי שהעיד התובע וכפי שקורה בדרך כלל כאשר יש הצפה בהיקף כפי שטען התובע.
לאחר עיון בעדויות ובטענות הצדדים באתי למסקנות כדלקמן:
א. התובעים לא הצליחו להוכיח את זכאותם לקבל פיצוי בשל נזקי המבנה עצמו. מהעדויות עלה כי התובעים הינם שוכרים של המבנה ולא הבעלים של המבנה. הבעלים של המבנה כולו, הן של מבנה בית הספר והן של המבנה בו התגוררו התובעים הוא אותו בעלים לפיכך, אם אכן הנזק נגרם כתוצאה מליקוי בצנרת הביוב כפי שטענו התובעים, מי שצריך לתקן את הנזק הוא בעל הבית. כאמור, מדובר באותו בעל בית של מבנה של בית הספר ושל המבנה בו ארע הנזק לפיכך אין מקום לחייב את הנתבעת או צד ג' בתשלום בגין נזקי המבנה. מכל מקום התובעים לא המציאו מסמך כלשהו המאפשר להם לתבוע כשוכרים את הנזק שאירע למבנה, להבדיל מהנזקים שנגרמו לתחולה השייכת להם. לפיכך, בכל מקרה, גם אם מקור הנזק הוא הקידוח, התובעים לא הוכיחו את זכותם לקבל תשלום בגין נזק המבנה. מתן פיצוי לתובעים עלול להעמיד את הנתבעת או צד ג' בחשיפה לתביעה נוספת של בעל הבית.
ב. מסתבר מהעדויות כולם כי הנזק נגרם כתוצאה מהעבודות שבוצעו במקום על ידי צד ג'.
ראשית, עצם העובדה שהנזק ארע והחל מיד לאחר ביצוע העבודות שביצע צד ג'.
שנית, העובדה הבלתי מוכחשת שבמסגרת העבודות שביצע צד ג' נגרמו נזקים לצנרת.
שלישית, העובדה שמלבד עבודות התיקון של אותה צנרת שניזוקה במהלך עבודת צד ג' לא בוצעו כל עבודות נוספות לתיקון הנזילה והנזילה פסקה. הדבר מלמד באופן חד משמעי שמקום הנזילות היה אותם נזקים שנגרמו לצנרת במהלך העבודות.
אמנם התובע טען שמדובר במי ביוב שחדרו לדירתו אך מתוך עדותו של המומחה מטעמו, שהיה בביתו בסמוך לאחר האירוע, עולה כי אין מדובר במי ביוב.
בנוסף לאמור, העד מטעם צד ג' שביצע את עבודות התקנת המעצורים העיד שהוא עצמו ביחד עם אב הבית חיפשו מקור אחר של נזילות ולא מצאו.
חיבורם של כל הדברים הללו מביא למסקנה כי חדירת המים לדירת התובעים היתה תוצאה של אותם עבודות שבוצעו על ידי צדדי ג'.